החלטה בתיק עת"א 213-12

העותר, מרצה 4 שנות מאסר בגין עבירה של נסיון לשוד מזוין ונשיאת נשק שלא כדין. זהו מאסרו הראשון ועתירה  זו עניינה שילובו בחופשות.

העותר מלין על כך שלאורך 7 חודשים הוא פנה פעם אחר פעם למשיב כדי שישלבו בקבוצה טיפולית של שליטה בכעסים וזאת כדי להשתלב בסבב חופשות.

לדבריו, הדבר התאפשר רק  לאחר שהגיש עתירה, אשר בעקבותיה המשיב אכן שילב אותו בקורס שליטה בכעסים.

עתה, מששולב העותר בקורס והוא מצוי בעיצומו, סבור הוא כי בשלו התנאים לאפשר את יציאתו לחופשה אף אם טרם סיים את הקורס ולראיה, ההוראות המצוינות בפקודה לפיה יציאה לחופשה עשויה להוות תמריץ להמשך הליך טיפולי.

העותר נתלה בין היתר, בהחלטת כב' השפטת רגיניאנו מיום 12/2/13 אשר הורתה על המצאת חוו"ד של גורמי הטיפול אף אם טרם הסתיים הקורס בו מצוי העותר ואכן, בעקבות החלטה זו הגישו גורמי הטיפול חוו"ד חלקית וממנה עולה כי העותר מצוי בתחילתו של הליך טיפולי וכי הגם שהוא מבטא מוטיבציה לרכוש כלים כדי שלא לשוב ולבצע עבירות אלימות בעתיד הרי שעדיין ארוכה הדרך עד אשר ההליך הטיפולי יושלם והעותר יפנים את הנדרש.

עוד ציין הגורם המטפל, כי בהינתן העובדה שההליך הטיפולי מצוי בעיצומו הרי שאין ללמוד מהמסקנות החלקיות שהובאו במסגרת חוות הדעת שכן, רק בסיום ההליך הטיפולי יוכלו הגורמים המטפלים ליתן הערכה מקצועית אודות העותר. יתרה מזו,  חוות דעת שאינה חיובית שתינתן בשלב זה עלולה לפגוע במוטיבציה של ה עותר  כלפי הגורם המטפל.

דעתם של גורמי הטיפול מקובלת עלי. סבורתני, כי אף אם חל עיכוב בשילובו של העותר בהליך הטיפולי, הרי משהחל בו יש לאפשר את סיומו כדי לעמוד על מצבו של העותר בסיום הטיפול ובתקווה שאכן יפנים את הערכים והכלים שמוענקים לו במהלך הטיפול, אשר נועדו להפחית מסוכנותו ולמנוע הישנות ביצוע עבירות.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום ‏כ"ד אדר תשע"ג , 06/03/2013 במעמד הצדדים.

<#4#>